שורה מרשימה של מהלכי חקיקה – חלקם סמליים, אחרים בעלי משמעות מעשית חשובה – ממחישה מאז 7 באוקטובר 2023 את עומק התמיכה הדו-מפלגתית בישראל בשני בתי הקונגרס בארה”ב. באגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית עלו אומנם דרישות (שאין להן השפעה בפועל) להחיל על ישראל הגבלות באשר לשימוש בנשק, אך העמדה האנטי-ישראלית המובהקת של ה”Squad” נותרה נחלת מיעוט קטן. מעברו הרפובליקני של המתרס התמיכה בישראל איתנה. דא עקא שבסוגיה המשמעותית ביותר – חבילת הסיוע – הקיטוב הפוליטי מוביל לעיכוב, בשל דרישת הדמוקרטים לכרוך זאת עם הסיוע לאוקראינה, ודרישת הרפובליקנים לשלב בחקיקת ההשלמה (Supplemental) קיצוצים לרשות הפלסטינית, במס ההכנסה ובהגדלת המימון למניעת הגירה בלתי חוקית. על ישראל לטפח את התמיכה הדו-מפלגתית, להרחיב את בסיס התמיכה, לחתור להפרדתה של חבילת הסיוע מנושאים אחרים, ובתוך כך להיעזר בידידיה בקונגרס כדי להרחיב את הדיון האסטרטגי ולבסס תמיכה בקו תקיף יותר כלפי איראן. בראייה ארוכת טווח, על ישראל להיערך לצמצום התלות השוטפת בארה”ב ולמעבר מדפוסי הסיוע למתכונת של שותפות ביטחונית וטכנולוגית.
ביטויי התמיכה בישראל בקונגרס
מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר נקט הקונגרס האמריקני על שני בתיו שורה מרשימה של צעדי חקיקה ופעולות נוספות שהמחישו את עומק המחויבות לישראל ואת רוחב התמיכה הדו-מפלגתית בזכותה להגן על עצמה, ולהביס את חמאס. הקרנתו של הסרט על מעשי הזוועה של חמאס (בבית הנבחרים, 13 בנובמבר, ביוזמת מנהיג המיעוט הדמוקרטי, חכים ג’פריס; ובסנאט, 21 בנובמבר, ביוזמה משותפת של ג’אקי רוזן, דמוקרטית מנבאדה, ומארקו רוביו, רפובליקני מפלורידה) העצימה את גילויי ההזדהות עם מטרות המלחמה של ישראל, במקביל לאמירות באותה רוח של הנשיא ג’ו ביידן וראשי הממשל.
משך שבועות מספר, אומנם, הייתה פעילות החקיקה מושבתת עקב המשבר הפנימי בקרב הרפובליקנים – מפלגת הרוב בבית הנבחרים – שעיכב את בחירתו של יו”ר (speaker) חדש לבית, אך לאחר שהושבע מייק ג’ונסון לתפקיד החלה מייד פעילות ענפה, חלקה בהחלטות סמליות וחלקה בחקיקה בעלת השלכות מעשיות.
כך, בין היתר:
- מהלך החקיקה הראשון של ג’ונסון כיו”ר בית הנבחרים היה קידום החלטה בעלת משמעות סמלית בעיקרה (H. Res. 771) שהביעה תמיכה בישראל במלחמתה בחמאס, וכן גינוי לאיראן וקריאה לאכיפת הסנקציות המיועדות למנוע ממנה לתמוך בטרור. ההחלטה עברה (25 באוקטובר) ברוב עצום של 412 מול 10 (9 מן האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית, רובן נשים השייכות לקבוצה האנטי-ישראלית המכונה ה-Squad, ורפובליקני בדלן אחד).
- זמן קצר לאחר מכן (1 בנובמבר) אימץ בית הנבחרים ברוב גדול מאוד, 363 מול 46 – כמחצית האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית הצביעו נגד – חקיקה המטילה סנקציות על כל מדינה או גורם התומכים פיננסית בחמאס. יזמו את ההחלטה, משני עברי המתרס הפוליטי, בריאן מאסט (רפובליקני מפלורידה) וג’וש גוטהיימר (דמוקרט מניו ג’רסי). היא עדיין לא עברה בסנאט, והשלכותיה האפשריות לגבי קטאר וקשריה הכלכליים עם ארה”ב אינן ברורות, אך יצוין כי היא כבר עוררה תגובה חריפה מצד מלזיה, שאיננה מסתירה את תמיכתה בחמאס.
- החלטת תמיכה נוספת בעמדת ישראל (H. Res. 793), הקוראת לחמאס להניח את נשקו ולשחרר את כל החטופים, עברה (28 בנובמבר) בבית הנבחרים בתמיכת 414 מחברי הבית וללא מתנגדים.
- על רקע ההפגנות האנטי-ישראליות והקריאות לשחרור “פלסטין מן הנהר ועד הים” אומצה באותו יום ברוב דומה (412 מול מתנגדת אחת) החלטה המאשרת את זכות ישראל להתקיים ומגדירה את הקריאות לשלילת זכות זו כסוג של אנטישמיות, לצד גינוי נוסף להתקפת הטרור של חמאס (H. Res. 888).
- חקיקת ההסמכה של תקציב ההגנה לשנת התקציב 2024, שאושרה בשני בתי הקונגרס (לאחר אישור הסנאט, 14 בדצמבר, ברוב של 87 מול 13), בסכום כולל של 886.3 מיליארד דולר – גידול של 3% מן השנה שעברה – כוללת מרכיבים חשובים לישראל, כולל 500 מיליון למערכות ההגנה נגד טילים, שיתופי פעולה בתחומי הטכנולוגיות החדשות, ופיתוח המענה לאתגרי הרחפנים והמנהרות, וכן סמכות למשרד ההגנה להעביר לישראל אמל”ח מעודפי צבא ארה”ב ולספק לה חימוש מונחה מדויק. במישור האסטרטגי, על רקע ההתנכלויות מצד החות’ים, החקיקה קוראת לשיתוף פעולה אזורי, הנבחן כעת בפועל, בהתמודדות עם איומים לחופש השיט, ובמישור המדיני מקנה גושפנקא למינויו של השגריר דן שפירו לשליח מיוחד להסכמי אברהם, פורום הנגב והעמקת השילוב והנורמליזציה (המשך המאמץ מול סעודיה).
מהלכים לגינוי עמדות אנטי-ישראליות, ועמדת המחנה הפרוגרסיבי
בזיקה להחלטת בית הנבחרים 888 המוזכרת לעיל התקיים בוועדת החינוך וכוח העבודה של בית הנבחרים (6 בדצמבר) שימוע שזכה להדים נרחבים ביותר לשלוש נשיאות של אוניברסיטאות עילית – הרוורד, MIT ופנסילבניה – שבמהלכו תבעה מהן חברת הקונגרס אליס סטאפניק (רפובליקנית מניו יורק; שמה מוזכר בין אלו שטראמפ עשוי לצרף אליו כמועמדת לסגנות הנשיא בבחירות 2024) להבהיר את עמדתן כלפי קריאות לרצח עם ביהודים. בתגובה להתבטאויותיהן הבעייתיות החליטה הוועדה ליזום חקירה באשר לתופעת האנטישמיות באוניברסיטאות, ואף לשקול צעדי ענישה.
קדמה לכך ההחלטה בבית הנבחרים (8 בנובמבר) לגנות – censure , צעד שאינו שכיח – את חברת הקונגרס רשידה טלאיב (דמוקרטית ממישיגן, היחידה בקונגרס ממוצא פלסטיני) על התבטאויותיה ברוח “מן הנהר ועד הים”. רוב הדמוקרטים אומנם התנגדו, אך כמה מהם הצטרפו לעמדת הרפובליקנים, והגינוי עבר ברוב של 234 מול 188.
חשוב לציין כי לצד ביקורת על היבטים של מדיניות ישראל ועל אופן ניהול הלחימה, הנשמעות גם בשורות הממשל, המחנה הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, המונה כמחצית הדמוקרטים בבית הנבחרים וכמה מן הסנאטורים הבולטים (ברני סאנדרס, עצמאי אך משויך בפועל לדמוקרטים; אליזבת וורן ואחרים) רחוק מלהיות מלוכד בעמדותיו כלפי ישראל, ויש הפרזה בתיאור הלחצים שהוא מפעיל על הנשיא.
יש בשורותיו של מחנה זה, לצד ה-squad (הקבוצה בהובלת אלכסנדריה אוקאסיו-קורטס, הנוקטת עמדות אנטי-ישראליות מובהקות, ומונה כ-10 חברות וחברי קונגרס – 5% מנציגי המפלגה, אך קולניים), גם פרוגרסיבים לא מעטים, כדוגמת ריצ’י טורס מניו יורק, שעמדתם הידידותית איתנה (וראוי לטפחה). ראוי לציין גם כי הסנאטור סאנדרס, לצד ביקורת נוקבת על מדיניות ישראל, ואף לחצים להגבלת פעילותה הצבאית בכל הקשור לפגיעה באזרחים, נוקט עמדה עקבית של התנגדות להפסקת אש כוללת שתאפשר לחמאס לשרוד, ואף הותקף בשל כך על ידי גורמים רדיקליים בשמאל האמריקני.
מבוי סתום (בינתיים) בחקיקת ההשלמה (supplemental) של הסיוע לישראל
כל זה עדיין לא פתר את הבעיות שהתעוררו מאז ראשית נובמבר בכל הנוגע לשימוש הפוליטי (משני צידי השסע המפלגתי, העמוק גם כך) בחבילת הסיוע לישראל, בסך 14.3 מיליארד דולר, שביקש ממשל ביידן להעביר לישראל. זו אמורה לכלול, על פי הצעת הנשיא (20 באוקטובר):
- 10.6 מיליארד במימון משלים למשרד ההגנה, כולל 4.4 מיליארד להשלמות עבור משרד ההגנה על ציוד מגוון שכבר סופק ממלאיו לישראל (וכן אישור, חלקו רטרואקטיבי, להגדלה משמעותית של המלאים המוחזקים בישראל); 4 מיליארד לרכש סוללות ומיירטים לכיפת ברזל ולמערכות הקיימות להגנה נגד טילים; 1.2 מיליארד להשלמת פיתוח והצבת מערכת הלייזר ליירוט טילים Iron Beam;801. 4 מיליון לרכש תחמושת; וכן 198.6 מיליון לפתרון בעיות שהתעוררו במערך הייצור בארה”ב נוכח המאמץ להיענות לצרכיה של ישראל.
- 3.7 מיליארד במימון נוסף לתוכניות הרכש הרגילות של סיוע הצבאי (FMF) המנוהלות על ידי משרד החוץ, היינו כמעט הכפלה של היקף הסיוע השנתי ל-2024.
במקביל, נכלל סיוע הומניטרי לעזה במסגרת 9.15 מיליארד שביקש הנשיא למטרות דומות ברחבי העולם. דא עקא שהחבילה הוצמדה בשלבים שונים של הדיון למרכיבים נוספים ושנויים במחלוקת:
- הנשיא עצמו כרך בינה לבין סיוע נרחב לאוקראינה (61.4 מיליארד – כמחציתם למימון אספקת נשק, ועוד כרבע לתמיכה מודיעינית) ונושאים נוספים, כולל הגנת הגבולות. זאת, אף על פי שהיה ידוע לו שבקרב הרפובליקנים – בעיקר האגף של תומכי טראמפ – יש אומנם תמיכה גורפת בישראל, אך הסתייגות גוברת מהיקף הסיוע לאוקראינה.
- מייק ג’ונסון, במהלך שזכה לביקורת גם מצד עמיתיו הרפובליקנים, כרך מצידו בין החבילה לישראל, שאותה הגיש בנפרד, לבין קיצוץ של אותו סכום מתקציבה של רשות מס ההכנסה בארה”ב (IRS). ההצעה עברה בבית הנבחרים (2 בנובמבר) ברוב של 226 (כולל כמה דמוקרטים) מול 196, אך לא היה לה מלכתחילה סיכוי לעבור בסנאט, שבו יש רוב דמוקרטי (דחוק).
- לאחר הכישלון בהצבעה בסנאט, מתנהל מו”מ בין הרפובליקנים (שאותם תיאר הנשיא ביידן, במידה של חוסר רגישות, כ”חוטפי בני ערובה”) לבין הממשל על מרכיבי החבילה הכוללת, בדגש על הגדלת ההקצבות במסגרתה לנושא סיכול ההגירה הבלתי חוקית, הניצבת בראש סדר העדיפויות של מחנה טראמפ.
מה על ישראל לעשות?
בטווח המיידי, האתגר לישראל ולידידיה הוא לפעול לנטרול השפעתו של הקיטוב בין המפלגות ולהביא בהקדם לאישור חבילת הסיוע שהגיש הממשל, תוך ניתוקה ככל האפשר ממרכיבים אחרים של סדר היום הפוליטי.
מעבר לכך, המאמץ לשמר את בסיס התמיכה הדו-מפלגתי, כפי שתואר לעיל, מחייב לקיים ולהרחיב אפיקי הידברות עם אותם חלקים במחנה הפרוגרסיבי הקשובים לעמדות ישראל, בד בבד עם טיפוח הקשר עם תומכי ישראל הרפובליקנים, משימה לא פשוטה בנסיבות הפוליטיות בארה”ב ערב שנת בחירות, אך במבחן התוצאה עד כה – אפשרית למימוש.
מהלכים מורכבים אלה חייבים להיתמך ולהיות מלווים בעצה ובמעשה של הארגונים היהודיים המרכזיים, ונדרשת בתקופה זו – יותר מאי פעם בחמישים השנים האחרונות – מתכונת של הידברות רציפה בדרג הבכיר ביותר עם הנהגתם, לצד פעילות ענפה ברמת השטח (תגבור הקונסוליות, מערכה בקמפוסים, ומיפוי של מגזרים שיש סיכוי להשפיע על עמדותיהם).
במקביל, על ישראל למקד במידה גוברת את ידידיה – ושוב, משני עברי המתרס – בסוגיית הגרעין האיראני, שלכאורה נדחקה לשולי התודעה, ובאיום שטהרן וגרורותיה מציבות ליציבות האזורית ולסדר העולמי, כולל חופש השיט. זאת על מנת לייצר מנוף השפעה על עמדתו המהוססת של הממשל, ולחילופין לשמש לו משענת איתנה אם יחליט לנקוט קו תקיף יותר.
בראייה ארוכת טווח, על אף גילויי התמיכה “בשני קצותיה של שדרת פנסילווניה” (בבית הלבן ובגבעת הקפיטול), הסבך שנוצר סביב חבילת התקציב המשלים (supplemental) מצביע על הצורך לצמצם לאורך זמן את התלות בהזרמת אספקה אמריקנית בשעת חירום, ובעיקר להישען על מלאים קיימים וייצור עצמי. יש לחתור למעבר הדרגתי מדפוס הסיוע הקיים למתכונת של שותפות טכנולוגית וביטחונית הדדית (אומנם ללא הגושפנקא הבעייתית, והמיותרת, של ברית הגנה פורמלית).
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
- בניית אתרים